כששמעתי פעם ראשונה על מעגל גברים, התכווצתי.
מיד עלתה בי התנגדות.
אולי, כי הפעולות הכול כך "לא טבעיות" לנו כגברים,
של לעצור, להקשיב, לשהות, לתקשר את הרגשות שלנו קצת הפחידו אותי.
אולי, כי מעגל גברים הזכיר לי איזה משהו אגרסיבי, תוקפני, הולכים שם מכות?
או, בכלל חשבתי שזה "רוחני" מידי שמתאים למחבקי עצים.
היו לי המון תירוצים למה זה לא מתאים לי.
אבל כשחבר טוב, ומישהו שאני סומך עליו,
הזמין אותי להצטרף למעגל שהוא משתתף בו,
זה מספיק סיקרן ומשך אותי כדי לנסות.

אני לא יודע אם זה קרה בזכות זה,
שראיתי את הנשים שיצאו ממעגלי הנשים שענתי אשתי האהובה העבירה,
גבוהות בכמה סנטימטרים משנכנסו, את החברויות שנוצרו והדרך האישית והמשותפת שעשו,
או כי היה לי צורך למקום שאוכל לשתף בו את מה עובר עליי ולשחרר קיטור לא רק מול זוגתי,
או בכלל כי רציתי חברים חדשים בחיים והעמקה נוספת,
בכל מקרה, בשבע השנים האחרונות אני חבר במעגל גברים.

אז מה קורה שם? מה עושים במעגל גברים? איך הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר..
זה התגובות של מי ששומע על המעגל,
"אם אתם לא רואים כדורגל(למרות שזה גם קרה במונדיאל האחרון),
מדברים על נדל"ן ועסקים( זה לפעמים קורה בין המפגשים),
משחקים פוקר או נלחמים במשהו,
מה אתם עושים במעגל כזה?"
מה שאנחנו עושים, זה לייצר שיח פתוח בנושאים שמעניינים את כולנו
כמו אבהות, זוגיות, קריירה, הגשמה, כסף,
מפתחים ומתנסים בשפה רגשית גברית.
ותכלס, לומדים להיות אנושיים ולא הגיבורים שכולנו רוצים להיות.
לומדים יחד איך לפעמים רק להיות.
לשחרר, להקשיב, להתפתח, לפתוח את הלב,
מדי פעם גם מתחבקים אבל ברגיל, לא משהו מיוחד.

אבל בשביל מה? מה המטרה של המעגל?
אני יכול לכתוב רק מה המעגל עבורי ומה אני קיבלתי ומקבל ממנו.
מבחינתי זהו מרחב, שהוא בית נוסף, המקנה תחושת ביטחון ויחד,
שותפות לדרך, וגם הכי בפשטות משהו שאני מחכה לו כל פעם מחדש.
החוויה, שיש לי מקום, שבו אני יכול להביא את עצמי בכל מצב, לשתף על הקשיים הכי גדולים שאני עובר, בעיקר עוד לפני שעיבדתי אותם היא יקרת ערך עבורי.
החברות, הפרגון, האינטימיות והאהבה שנוצרת חוצה את גבולות המפגשים.

רשת התמיכה שנוצרת מחזיקה רגעים אמיתיים של חיים של חברי הקבוצה,
אם זה חבר שחווה תאונה, קושי בזוגיות, אתגר של בניית עסק חדש וכל דבר,
ומתקבלת תחושת שבטיות שהיא כל כך נדירה בימינו.
העבודה והחקירה המשותפים במרחב של שווים מציגים מראות רבות, מיידיות ונוקבות מהווים עבורי מקפצה להתפתחות אישית ומאיצה תהליכים, אפילו רק מלהקשיב לפעמים ולהזדהות עם חבר.
היכולת והזכות לשחק יחד ולחזור להיות כמו ילדים בארגז החול,
בלי שיהיה אכפת מאיך אני אראה(אין בחורות באזור..) מאפשרות לי שחרור גדול.
הידיעה שיש לי מקום קבוע בזמן קבוע שאני יכול לעצור את המרוץ של החיים
לנשום, להתבונן הופכת את המעגל לעוגן ולזמן חשוב בשבוע.
וכמובן הרבה מאוד רגעים וחוויות של כיף, של נוכחות, לב פתוח וחיבור לעצמי.